באנגליה של תחילת המאה ה-19 שלטו שני שמות בעולם המנעולים. הראשון היה ג'וזף בראמה, שרשם פטנט על המנעול שלו ב-1784, והציב בחלון החנות שלו בלונדון "מנעול אתגר": הזמנה פומבית לכל מי שיצליח לפתוח אותו. השני היה ג'רמיה צ'אב, שמנעול ה"דטקטור" שלו נרשם כפטנט ב-1818 והפך למנעול המבוקש והיוקרתי ביותר באנגליה.
לדטקטור היה מנגנון חכם במיוחד: ניסיון פריצה הפעיל אותו, והמנעול "נתקע" באופן שחשף שמישהו ניסה לפתוח אותו. לפי סיפור מאותה תקופה, הציעו לפורץ שישב בכלא את חירותו אם יצליח לפתוח את הדטקטור. הוא לא הצליח.
מנעולן מניו יורק מגיע ללונדון
ב-1851 נערכה בלונדון התערוכה הגדולה, בארמון הזכוכית המפורסם. אלפרד צ'ארלס הובס, מנעולן אמריקאי שעבד בחברת Day & Newell מניו יורק, הגיע כדי למכור את המנעול של החברה שלו. כדי להוכיח שהמנעול שלו טוב יותר, הוא החליט להראות לאנגלים שהמנעולים המפורסמים שלהם אינם בלתי פריצים.
הובס ארגן הדגמה בנוכחות עדים, ביניהם גם אנשי חברת צ'אב, ופתח דטקטור שנעל דלת ברזל של כספת. כמה שבועות אחר כך, באוגוסט 1851, הוא פתח גם את מנעול האתגר של בראמה, שעמד בחלון הראווה כבר 67 שנה.
הוויכוח שעדיין רלוונטי
הפרשה עוררה סערה. רבים טענו שהובס פגע בביטחון הציבור כשחשף חולשות של מנעולים. הובס השיב שהפורצים כבר מכירים את החולשות האלה, ושדווקא הציבור הוא שצריך לדעת עליהן כדי לבחור מנעולים טובים יותר.
הוויכוח הזה נשמע מוכר גם היום. כל צילינדר מוגן מודרני נבנה מתוך הבנה של שיטות הפריצה שקדמו לו. ההגנה מפני קידוח, מפני שבירה ומפני פתיחה בכלים מיוחדים קיימת כי מישהו, פעם, הראה שאפשר.
הלקח לבית שלכם פשוט: אין מנעול שאי אפשר לפרוץ. יש מנעולים שקשה מאוד לפרוץ, ויש התקנה נכונה שמוציאה מהם את המקסימום.